<h1>נמוקי יוסף — שבועות</h1>
<h2>דף ט.</h2>
[שבועות כ"ה ע"ב] בכולן, כלומר בכל הכתוב בקרבן עולה ויורד, דהיינו שבועת ביטוי וטומאת מקדש וקדשיו. נתחייב חדא. כלומר במזיד דליתא לשבועת ביטוי, נתחייב חדא משום שבועת העדות. ובשוגג דאיכא לחיובי נמי משום ביטוי נתחייב תרתי. אחת אתה מחייבו. דהאי קרא בההוא עניינא כתיב. ואי במזיד, כלומר על כרחיך מיעוטא לשוגג איצטריך, דאי במזיד (לית) [נדצ"ל למה ליה] למעוטי והלא אין חיוב ביטוי במזיד.
<h2>דף יד.</h2>
[שבועות כ"ד ע"ב] אמר רבא למאן דאית ליה איסור כולל. פי', איסור כולל לא דמי לאיסור מוסיף. דאיסור כולל הוא בשתי חתיכות, (בנבילה) [כנבילה] ביום הכפורים, שהרי הנבילה כבר היא אסורה באכילה, ואיסור יום הכפורים אינו מוסיף בה איסור, אלא על האדם האוכלה מרבה איסור אגב חתיכה אחרת, שאסור הוא בכל אוכלין שבעולם, ומגו דחייל איסור על האדם בשאר אוכלין משום יום הכפורים [נדצ"ל חל עליו נמי איסור נבילה]. ואיסור מוסיף הוא בחתיכה עצמה, כגון חלב של קודש אסור לאכול משום חלב ומותר לגבוה להקטיר, ואם נעשה נותר נוסף עליו איסור למי שהיה מותר לו דהיינו לגבוה, ומתוך שחל עליו שם נותר לגבוה שאין שם איסור אחר שיעכבנו, חל ג"כ אצל האדם האוכלו להתחייב עליו משום חלב ומשום נותר, אע"ג דלגבי אדם יש איסור על איסור שמתחילה היה נאסר עליו משום חלב. והכי קיי"ל כמאן דאית ליה איסור כולל, וכ"ש איסור מוסיף. באיסור הבא מאליו, כאיסור יום הכפורים. מעצמו, מחמת שבועתו.
